במשרד שבו אני עובדת השירותים נמצאים במסדרון בחוץ, נעולים, המפתח נמצא על שידה ליד הדלת וכדי לפתוח את הדלת יש צורך בכרטיס.
כשאני הולכת לשירותים:קמה מהעמדה, ניגשת לדלת, שכחתי את הכרטיס, חוזרת לעמדה, לוקחת את הכרטיס, מעבירה כרטיס ויוצאת, לא לקחתי את המפתח, מעבירה כרטיס לכניסה, לוקחת את המפתח, הגעתי לשירותים.
נכנסתי, ישבתי, סיימתי.
יוצאת מהשירותים, נועלת, מגיעה לדלת, שכחתי את הכרטיס, חוזרת, פותחת, לוקחת, נועלת, מעבירה כרטיס, נכנסת למשרד, מתיישבת בעמדה.
לא החזרתי את המפתח למקום.
חוזרת לדלת, מניחה את המפתח, חוזרת לעמדה.
זהו.
כל פיפי לוקח שעה (וזה כשלא לקחתי את הטלפון, אז הוא לא נכנס ללופ).
סיפרתי לחבר והוא אמר משהו חכם:
בגלל שזה מה שקרה בפעם-פעמיים הראשונות, זה הפך לדפוס.
הבנתי, הפנמתי. בפעם הבא כשהייתי במשרד עשיתי ריסטרט – חישבתי כל צעד כדי לעשות הכל נכון, בסדר הנכון ובלי לטעות.
עבד כמו קסם.
בפעם הרביעית, בלי לחשב צעדים, בלי לשים לב לכל שלב, זה פשוט קרה.
קמתי עם הכרטיס, לקחתי את המפתח, פתחתי את הדלת והלכתי לשירותים.
כשחזרתי גם המפתח וגם הכרטיס היו איתי. נכנסתי, הנחתי את המפתח וחזרתי לעבוד מרוצה מעצמי.
האם באמת כל כך קל לשנות דפוסים?
ניסוי מעניין, אשתף בתוצאות בהמשך
אשמח לקרוא מה דעתך / האם התמודדת עם משהו דומה
מזמינה אותך לעקוב - אשלח לך אימייל בכל פעם שיעלה פוסט חדש.