כדורים

רגע.. חושבים…

נתקלתי בשאלה הזו באחת מקבוצות הפייסבוק. התשובה האוטומטית שלי היתה הכדור הכחול.
יותר מעניין לראות איך החיים שלי מתנהלים כשאני כבר יודעת משהו על העולם הזה וכבר יש קצת בגרות ויותר נסיון.
לפעמים אני חושבת שבא לי לקפוץ רגע קדימה כמה שנים, רק כדי לראות לאן זה מגיע ואז לחזור לחיים הרגילים של כאן ועכשיו.

גלגלתי בתגובות, כי עניין אותי מה אנשים אחרים עונים ומישהי כתבה: "אני לא מצטערת על שום דבר שעשיתי בחיים אני מי שאני בזכות מה שעברתי ולא בגלל. ובגיל 44 להיות עם סכום כזה זה הדיבור. חד משמעית את הכדור האדום.." וחשבתי לעצמי – וואלה, צודקת.
מהמקום שבו אני נמצאת היום, עם כל הידע שיש לי היום, אני מסתכלת אחורה ואומרת – לא הייתי משנה שום דבר. ולא רק 10 שנים אחורה, אלא אף יותר.
לא הייתי בוחרת לחיות עם מישהו אחר, לא הייתי בוחרת חברים אחרים (או משאירה לי את אלה שויתרתי עליהם) לא הייתי בוחרת לגור במקום אחר, ללמוד משהו אחר, לפתח את העסק שלי בצורה אחרת, להתנהל אחרת עם הילדים.. כל דבר שחוויתי, כל בחירה שעשיתי הובילו אותי למי שאני – והיום אני מאד אוהבת את מה שאני, בדיוק דיברתי על זה עם חבר לפני כמה ימים.
לא מזמן עשיתי עם מישהו תרגיל שבו אני מסמנת איפה אני נמצאת בעיני עצמי ביחס לכל מיני תחומים בחיים, כשהמטרה היא להבין איפה אני היום ולאן אני שואפת – גם ספציפית בכל אחד מהתחומים וגם בראיה הכללית של כל התחומים המרכיבים את החיים שלי. בסיכום התרגיל ראינו שאני מאד קרובה למה שאני רוצה להיות. לא שלא ידעתי את זה קודם, אבל קיבלתי לזה עוד חיזוק. וכשאני כל כך קרובה לאידיאל שלי, בוודאי שאני מרגישה טוב ולא רוצה לשנות שום דבר שהוביל אותי לכאן.

אז אם נחזור לשאלה של הכדורים –
את הכדור הכחול כבר הבנתי שלא הייתי לוקחת, אבל הכדור האדום?… מממ…. ולוותר על כל ה-10 שנים הבאות? על הדילמות, על ההחלטות, על ההצלחות, על הקשיים, על ההתפתחות? גם לא ממש נראה לי.

בנתיים תשאירו אותי כאן, נדבר עוד 10 שנים 🙂

מזמינה אותך לעקוב - אשלח לך אימייל בכל פעם שיעלה פוסט חדש.