"פעם הייתי אומר שלום לכל אחד שבא מולי, אבל אנשים לא אומרים שלום, אז הפסקתי".
"אני לא מזמינה אותה ליומולדת שלי, כי היא ילדה מעצבנת".
למה הטוב הפנימי שלך תלוי בגורמים חיצוניים?
אם אתה מאמין בלהגיד שלום לכל אחד, למה זה משנה אם אחרים אומרים או לא אומרים שלום?
אני רוצה להיות בן אדם טוב בעיני עצמי. מה זה אומר? זה לא משנה. כל אחד יודע, במודעות או בהרגשה, מה זו הגדרת הטוב בעיניו ובמה זה כרוך.
כשערך הטוב שלנו מגיב לסביבה (אני לא אזמין אותה כי היא מעצבנת) ולא עומד בפני עצמו, אנחנו בעצם מגלגלים את כדור השלג של הרוע. ברמה הכי פשוטה – היא עשתה לי פרצוף, אני אמרתי לה מילה רעה, היא דחפה אותי, אני הרבצתי לה, היא פגעה לי ברכוש, אני לא אזמין אותה ליומולדת וכן הלאה.. וכל תגובה גדולה מקודמתה כדי לנצח במשחקי הכוח, עד שבסוף זה הולך כל כך רחוק וכבר קשה לחזור אחורה.
כשאני מגדירה את ערך הטוב שלי, אני מסתכלת על משהו גדול יותר, על איזשהו קו משמעותי שמנחה אותי, וכל פעולה או תגובה נבחנת ביחס אליו, האם הוא משרת או נוגד אותו? בשורה התחתונה, אני חושבת איזה בן אדם *אני* רוצה להיות.
אם אני חושבת שיש ערך בלהקדים שלום, אם אני חושבת שיש ערך בלחייך, אז אני אקדים שלום ואחייך, מכיוון שבסוף היום אני עושה חשבון רק לעצמי, וכשעצמי ישאל אותי למה לא חייכת, לא תהיה לי תשובה מספקת בשבילו.
כשלא בא לי להזמין מישהי (מעצבנת) ליומולדת, אני מעלה (בין השאר) את ערך הטוב שלי ובודקת מה המחיר של להיות נאמנה לו ועד כמה התחושה הזו מקטינה וקטנונית ביחס לדבר הגדול שאני שואפת אליו.
אני לא אעשה משהו למישהו רק כי הוא עשה לי. ההיפך, כשמישהו עושה משהו שנוגד את ערך הטוב שלי, זה מדרבן אותי להגיב הפוך מהדרך שבה הוא נהג ולהראות לו דרך אחרת, צורה אחרת של יחס ולאו דווקא "יחס גורר יחס".
היום הייתי במקום שבו הרגשתי שמישהי נרתעת ממני ומסייגת אותי. הבנתי שהיא בסה"כ חשה מאויימת ובמקום להסחף להגיב בהמנעות על המניעה, הרעפתי עליה פרגון ואהבה ועודדתי אותה בדררכה.
ככל שאני הופכת בזה מתחזקת בי האמונה שהטוב צריך להיות אבסולוטי בעיני עצמי ולא מושפע מהסביבה.
מזמינה אותך לעקוב - אשלח לך אימייל בכל פעם שיעלה פוסט חדש.