היום קיבלתי תזכורת לכך שמה שברור לי, יכול להיות ברור גם לצד השני, רק בצורה אחרת.
שאנחנו יכולים לדבר על אותו דבר ולהתכוון לדברים שונים.
פנתה אלי לקוחה שבקשה שאעצב לה פלייר לעסק שלה שנקרא "אותנטיקה". ההנחיה היתה מאד ברורה – להשתמש בצבעים מסויימים, להצמד לפונט מוכר ולשדר את הערכים של המילה אותנטיקה. להביא את האותנטיקה לידי ביטוי בפלייר.
ישבתי רגע, עצמתי עיניים והתרכזתי במילה. באיך שהיא מרגישה לי, במה היא עושה לי. הגעתי למקום מאד נקי, מאד ראשוני, מאד יציב, ממורכז בהוויה שלו.
עיצבתי מסמך מסודר ונקי, בלי הרבה מניירות. משהו שמתחבר לתחושת הראשוניות שמעלה בי ההמילה 'אותנטיקה'.
שלחתי ללקוחה והיא כתבה לי "האם ניתן שהמסמך ישדר יותר אותנטיות? משהו דינמי שמקרין שמחה".
קראתי את מה שהיא כתבה ושאלתי את עצמי איך זה קשור לאותנטיקה? אבל מה זה בעצם אותנטיות אם לא האמת הפנימית והנאמנות של כל אחד לעצמו? כנראה שזה מה שהיא מביאה איתה לעולם.
ליתר בטחון ומתוך סקרנות שאלתי את ויקי(פדיה) וזה מה שהיא ענתה:
המושג "אותנטיות" שאוב מהפילוסופיה האקזיסטנציאליסטית (הקיומית) שהתפתחה בתחילת המאה ה-20 והוא מקביל למונח "אמת". אולם בעוד אמת נתפסת כמושג אובייקטיבי – נכון בנוגע לכל אדם ותקף בבחינה חיצונית – הפילוסופיה האקזיסטנציאליסטית מתמקדת לא באמת הכללית, אלא באמת של הפרטי. לפיה, האדם יכול להיות אמיתי או שקרי רק בנוגע לעצמו, ולכן האותנטיות של הפרט היא מה שהוא מגדיר כאמיתי בנוגע לעצמו.
עיצבתי משהו דינאמי שמקרין שמחה, היא יצאה מאד מרוצה ואני עדיין לא מבינה איך זה מתחבר לאותנטיקה, אבל בהחלט מרוצה מנקודת המבט המרעננת ומהמפגש עם עוד אישה שיש לי הרבה מה ללמוד ממנה.
מזמינה אותך לעקוב - אשלח לך אימייל בכל פעם שיעלה פוסט חדש.