הוא ישב אצלנו איזה ערב וסיפר על הודו – תכניות, לבטים, התרגשות.. אמרתי "איזה כייף לך, אולי אני גם אבוא?" אמר "בואי", הסתכלתי על בעלי היקר, אמר "סעי". יום אחרי זה כבר היו כרטיסים והנה אני כאן במנאלי, צפון הודו בטיול חופשה של שבועיים באמצע החיים.
כמה טוב לי 1
מהרגע שבו הכרטיסים היו אצלי במייל הייתי בהיי. מהר מאד הבנתי שרוב השמחה היא לא על הטיול עצמו אלא על החבר, השותף, בן הזוג שאיתו אני חולקת ובונה חיים. על הספונטניות, על הקלילות, על החופש, על מה שאנחנו מאפשרים זה לזו.
כמה טוב לי 2
כל מי שפוגש אותנו מציע עזרה
– אתה יכול להביא את הילדים אחר הצהריים
– אם אתה נתקע נוציא אותם מהגן
– תתקשר אם תצטרך עזרה
– אם תצטרך משהו, אנחנו כאן
איזה כייף לסוע בשקט ולדעת שמעבר לעזרה של ההורים כולם מסביב יתמכו ויעזרו, אם יהיה צורך, בכל הזמן הזה שאני לא נמצאת. זו אחת הסיבות שבגללה בחרתי לגור במקום הזה שמוכיח את עצמו כל פעם מחדש.
כמה טוב לי 3
עלה בשיחה עם חברה שמטיילת בעולם ופוגשת הרבה אנשים.
היא: אנשים כל הזמן מתלוננים שבגלל שיש להם ילדים הם לא יכולים לעשות דברים, אני אומרת להם שיש לי חברים עם שישה ילדים והם עושים המון דברים
אני: הם מתלוננים בגלל שאין להם את הילדים שלי.
מזמינה אותך לעקוב - אשלח לך אימייל בכל פעם שיעלה פוסט חדש.
יסמינצ'יק יקרה, הו כמה את נשמה נפלאה ואהובה
כשאדם מפיץ תמיד אור ושמחה סביבו, היקום משיב לו באותו מטבע.
ילדים אינם מגבלה לעשייה, נכון כל כך, הכל בעיני המסתכל.
וכן, מי שמתלוננים זה בטוח בגלל שאין להם את הילדים שלך
אבל לא רק, חלק חשוב במשוואה זה שהם מתלוננים כי הם עדיין לא
אימצו את ראיית העולם שלך ושם יקירך.
חיבוק
תודה אהובה, חלק גדול מעצם היות הבלוג הזה הוא לתת לאנשים הצצה לראיית העולם שלי (כי את הילדים אני משאירה לעצמי :))
אלופה שכמוך…לוקחת ממך ( לפחות בחשיבה בנתיים) הרבה דברים שאין בי באופן טבעי. תמשיכי להנות בשביל כולנו…דש לסאלח
אוהבת שאת רואה מעבר למילים, אשמח שתשתפי אותי במה שזה עושה לך