צא לי מהחיים

אני יודעת שאני התסריטאית והבמאית של החיים שלי ואני מלהקת את השחקנים ואני יודעת שלכל אחד (ולכל דבר) יש תפקיד. וכשמישהו (או משהו) מסיים את תפקידו, אני צריכה לדעת גם להוריד אותו מהבמה ולהוציא אותו מהסט או במילים פשוטות – להוציא אותו מהחיים שלי.
אבל מה אני עושה עם אנשים שאני לא יכולה להוציא מהחיים שלי?
בן משפחה, שכן שתמיד נמצא בסביבה, מישהו מהעבודה…..
קודם כל אני מבינה – אם הוא עדיין כאן, כנראה שהתפקיד שלו לא נגמר ואני צריכה לראות מה עוד אני יכולה לסחוט ממנו. הרי אם הנוכחות שלו לא היתה משמעותית עבורי, לא הייתי שמה לב אליו. אני מוקפת בני משפחה ושכנים ואנשים בעבודה – את חלקם אני אוהבת, את חלקם פחות ולחלקם אני אדישה.
להוציא מישהו מהחיים שלי זה לא בהכרח להוציא אותו פיזית ממרחב המחיה שלי. להוציא אותו מהחיים שלי זה להוציא את עצם הנוכחות שלו כטריגר בתוך מנעד הרגשות, מחשבות והפעולות שלי.

יש לי מישהו כזה, שכל אינטראקציה איתו מעוררת בי סערה, קשה לי איתו במקומות שלא ידעתי שקיימים אצלי, גם דברים שפשוטים לי בדרך כלל מאד מורכבים לי מולו.
כבר הרבה זמן שכל פעם שאני רואה אותו או אפילו שומעת את השם שלו זה עושה לי רע, עד שהבנתי שאני כל כך עסוקה בקושי שלי, שזה מציף אותי בלי שום תועלת.

הבנתי שכדי להבין מה הכאב האמיתי שהוא משקף לי ומתוך זה לדעת מה הוא בא ללמד אותי ועם מה אני צריכה לעבוד – אני צריכה קודם כל לצאת מעצמי ולהכנס אליו. מה הוא חושב, איך הוא מרגיש, מה הקשיים שהוא מתמודד איתם ומה גורם לו להיות מי שהוא.

גיליתי שני דברים מעניינים:
האחד – עולם הערכים ואמות המוסר שלו כל כך שונים משלי ועדיין הוא הגיע למקומות שנחשבים בעיני הצלחה – מבחינה חברתית, מבחינה תעסוקתית ועוד.
זה מערער אותי. אם אפשר להגיע לאותם מקומות מתוך בסיס אחר, אולי הבסיס שלי לא נכון מספיק, לא חזק מספיק, לא אבסולוטי.
השני – תפסתי את ההתנהגויות שלו כהתנהגויות שבאות ממקום נמוך – של חוסר בטחון, של רוע, של פחד.
זה הביא אותי ליהירות ריקה. לא ממקום של דימוי עצמי חזק ובטוח, אלא ממקום של עליונות – מקום שממש לא מתאים לי להיות בו (שוב – ערעור של הערכים והעקרונות שלי) כי אני לא צריכה להיות טובה יותר ממישהו אחר, אני צריכה להיות טובה לעצמי (וכבר כתבתי בעבר על הטוב האבסולוטי).

חזרתי לכוונן את עצמי, לדייק את מה שצריך, לחזק את מה שקצת השתחרר, לוודא שהבסיס שלי מספיק חזק עבורי – שאני עדיין מאמינה באמונות שלי ושהערכים שלי עדיין נכונים לי.
עדיין ממשיכה לסובב את הברגים עד שארגיש שאני טובה. נקודה.
ובנתיים הוא נהיה פחות נוראי עבורי ואפילו התחלתי להוקיר לו תודה על כך שאילץ אותי לפתוח מכסה מנוע.

כתיבת תגובה