הבן שלי בן 6, לקחתי אותו ליום כייף בעיר הגדולה.
תוך כדי שוטטות ברחוב הוא טיפס על פסל בגובה מטר וחצי. הוא נעמד בראש הפסל ושואל אותי "אני יכול לקפוץ?"
"כן", אני עונה לו בפשטות. הוא מסתכל למטה ושואל "אני עלול לשבור משהו?" "כן", אני עונה לו באותה פשטות.
הוא נעצר לרגע, יורד קצת למטה וקופץ (בבטחה).
אני מתרגשת. הילד גדל, הוא מבין שלמעשים שלו יש תוצאות, הוא מפעיל שיקול דעת, הוא יודע לבדוק ולתכנן. הבן שלי בן 6.
סיפרתי לכמה אנשים שאני אוהבת והבנתי שבעצם יש פה משהו יותר גדול. הילד גדל לעולם בטוח ובריא.
הוא לא חי בעולם שבו הכל "אסור" ו"מסוכן", הוא חי בעולם שבו הכל אפשרי. יש סכנות, רק צריך להיות מודע אליהן. מותר לנסות ולחוות הכל.
הוא גם לא חי בעולם שבו הכל "יהיה בסדר" והכל רך ומגונן. הקלפים על השולחן. אתה יכול לקפוץ, ואתה עלול גם לשבור משהו, אבל אתה יכול גם לא. אתה יכול לא לקפוץ, אתה יכול לקפוץ ולא לשבור כלום, אבל בעיקר אתה יכול – יכול להתנסות, יכול ללמוד, יכול לחוות, יכול לגלות.
ברור שאם הגובה היה מסוכן לא הייתי נותנת לו 'להתנסות', אבל כנראה שאני מותחת את הגבול יותר משאר ההורים, מה שגורם לילד שלי להיות בטוח בעצמו ושקול יותר משאר הילדים.
הבן שלי בן 6.
מזמינה אותך לעקוב - אשלח לך אימייל בכל פעם שיעלה פוסט חדש.