בואי לאילת

חופשה באילת.
יומיים לפני היציאה בדקנו את מזג האוויר הצפוי וגילינו אובך, רוחות ואיכסה באוויר.
לא נורא, נמצא מה לעשות, הכי חשוב שנמצה את מטרת החופשה, שהיא – להיות לבד-ביחד-רחוק מהכל. זמן איכות של בת ואמא.

אז הרגשתי צורך עז להיות קצת לבד עם הילדה (המהממת) שלי (אנחנו כותבות יחד..) וחשבתי על סופשבוע קמפינג באיזה יער או נחל, אבל כששאלתי אותה מה בא לה היא בקשה טיסה לאילת וכשחיפשתי סופשבוע פנוי הגעתי לסוף מאי (מתקשר לפוסט על התל"ק שלי…).
ככה יצא שאנחנו באילת משבת עד יום שני – שני לילות בבית מלון ומליון אטראקציות תיירותיות.

עוצרת רגע לשאול את עצמי איך הגעתי לסוג כזה של חופשה? ומיד מתעשתת ומתחילה להפנים שהילדה שלי היא לא אני, שהיא אישיות בפני עצמה, יש לה רצונות ואופי משלה ולגיטימי שהיא תאהב דברים אחרים. עכשיו אני צריכה לבחור אם לוותר או לגשר, ומה באמת חשוב – כי להלחם אני יכולה גם בבית.

וככה בין המצפה התת ימי לצמות בטיילת (כי מה שחייבים – חייבים), מלא גלידה וסרטים ב-7 מימדים (ראינו 2 כי בראשון המשקפיים שלי לא עבדו), ים, מסעדות וטיול באגי במדבר (גם כן אתגר לעבור מג'מפי ידני לבאגי פול-אוטומט שיושב על הרצפה) – התחברתי לעולם שלה (נועה קירל בלופ לתוך הלילה) והיא לשלי (מרתון "הבלוג שלי").

אז אני לא חושבת שהחופשה הזאת יצרה או תיצור מהפך ביחסים בינינו ולא תשנה אותנו מקצה לקצה, אבל תהיה לנו עוד חוויה מעצימה וטובה שתלווה אותנו בהמשך הדרך.

מזמינה אותך לעקוב - אשלח לך אימייל בכל פעם שיעלה פוסט חדש.