אחריות VS(?) ניצול משאבים

הבת שלי היקרה לא מצליחה להתעורר משעונים מעוררים, לא בטלפון ולא כאלה שמערעידים את כל הבית. היא מפסידה דברים שחשובים לה כי היא לא מתעוררת למרות ששמה שעון.
הדבר היחיד שמצליח להעיר זה… אני. גם בטלפון. אם הטלפון מצלצל היא לא מתעוררת, אבל אם אני מתקשרת זה מעיר אותה (תמוה ככל שזה נשמע).

הבוקר יש לה טיול והיא ביקשה שאעיר אותה.
מצד אחד, אני רוצה שתהיה לה אחריות, שהיא תפתח איזושהי יכולת או הרגל להתעורר, שתמצא את הדרך לעשות זאת בעצמה ולא תהיה לגמרי תלויה בי.
מצד שני, אני אומרת לה הרבה פעמים שבקשת עזרה היא ניצול משאבים, הרי גם אני משאב שיש לה ואם היא צריכה את עזרתי ואני פנויה לעזור לה – למה לא?
גם לבקש עזרה זו לקיחת אחריות.

אז הבוקר אני תוהה – האם בקשת עזרה היא תלות, או ניצול משאבים?

מה אתם אומרים?

מה השיטה שלך?

במפגש קוביה האחרון דיברנו על דחיינות. שאלנו מה זו דחיינות, האם אני דחיינ/ית? איך להתייחס לדחיינות ומה לעשות איתה?

בסבב הראשון מישהי הכריזה על עצמה כדחיינית. אחד הדברים שהיא אמרה זה "יש לי את כל הידע של איך לתעדף – לעשות רשימה, לבדוק אותה כמה פעמים ולשים תזכורות בטלפון ועדיין אני לא עושה את הדברים".

אני לא חושבת שדחיינות היא עניין של תיעדוף, כי יש דרך בין לדעת מה אני צריכה לעשות (ומתי) לבין להביא את הדבר לכדי הביצוע עצמו. (זה מתקשר למפגש שבו דיברנו על 'מיצירתיות ליצירה – הדרך שבין רעיון להגשמה').

ופה שאלתי שאלה שמחברת את שני הדברים –
"מה השיטה שלך?"
כי כשאת אומרת "אני יודעת איך לתעדף", אני מאמינה שזה משהו שראית או קראת או למדת באיזה מקום. זה באמת נכון וטוב ועוזר למישהו אחר, אבל לך זה לא עובד, כי את עובדת אחרת. זו לא השיטה שלך.
דוגמה שאני אוהבת לתת:
לי יש יומן דיגיטלי בו כתוב הכל – מפגישות עסקיות, אירועים, חגים, אירועים קהילתיים, מפגשים עם חברים ועד חוגים של הילדים, פעילויות, טיפולים וכו'.
כל סוג אירוע בצבע אחר, לכל ילד צבע משלו.
בשבילי זה עושה סדר, אבל כשהבן שלי מסתכל על זה הוא מקבל סחרחורת. הוא בתחילת השבוע או היום אומר לעצמו מה יש לו לעשות באותו שבוע וזה מספיק לו.
אם אני רק אגיד לעצמי מה יש, אהיה עסוקה כל היום בלחשוב מה שכחתי.
זו השיטה שלי שעובדת לי, זו השיטה שלו שעובדת לו.

הצעתי לאותה משתתפת כיוון לשיטה שלה, גם מתוך הדברים שאמרה במפגש.
היא סיפרה שבחופש היא קמה כל בוקר להכין אוכל לאחיין שלה ואז יצאה לשחות. עוד היא סיפרה שלקוחות שפונים אליה מקבלים את העבודה בזמן.
בנוסף דיברה על כך שכשהיא נכנסת למשימה, היא שוקעת בה וכל שאר המשימות נדחות.

הרגשתי שהשיטה שלה היא מחוייבות.
כשהיא מתחילה משהו היא מחוייבת אליו (שוקעת במשימה) וכשהיא מחוייבת למשהו, היא דואגת לכך שיקרה (ארוחה לאחיין, זמן אספקה ללקוח).
כשהמחוייבות היא חיצונית, המשימה תתבצע. וזה בסדר להשתמש בסביבה כדי לייצר משהו פנימי אצלנו, כפי שכתבתי למשתתפי תכנית הטריגרים לפני כמה ימים – 'מכיוון שהשפעת הסביבה היא בלתי נמנעת, שימי לב איפה (ואיך) זה מקדם אותך'. זה ה'איך' שבו היא יכולה להשתמש.
ואולי דבר נוסף זה שגרת יום.

אנחנו לא יכולים לעבוד בשיטה של מישהו אחר. אנחנו יכולים לקרוא, לחפש, לבדוק ולבחון – מה נכון לנו ומה עובד לנו.
אנחנו יכולים להסתכל על עצמנו – להבין איפה אנחנו מצליחים לעשות דברים בצורה קלה, יעילה, נוחה ולמצוא את הדרך לפעול באותה צורה גם במקומות שבהם אנחנו מתקשים. זה מה שנקרא 'למצוא את השיטה שלי'.

ויתורים והחלטות – שיטת הפסנתר

"על מה את מוותרת?" היא שאלה אותי. את עושה כל כך הרבה דברים וחולשת על כל כך הרבה תחומים, הזמן שלנו במהלך היום הוא מוגבל, אז איזה ויתורים את עושה בדרך?
אני חושבת רגע לפני שאני עונה, אבל אז מבינה שזו אותה שאלה של "איך את מחליטה?" (לוקחת החלטות או מקבלת החלטות? זה כבר לפוסט נפרד).
אז אני עונה לה – הגישה שלי מבוססת על חמישה יסודות: אמונות, ערכים, עקרונות, מטרות-על וכלים. אחד הכלים להחלטות נקרא "הפסנתר", וזה הולך ככה –
כאשר מתחילים לכתוב מלודיה, מתחילים בלהבין מה הסולם שלה. הסולם המוזיקלי הוא המתווה, דרכו מבינים מהם צלילי הטוניקה – צלילי הבסיס הנינוחים שעושים לנו נעים באוזן, מהם הצלילים הדומיננטיים – הם צלילי המתח שמחזקים את צלילי הטוניקה, ומהם הצלילים שישמשו מעבר מהטוניקה לצלילים הדומיננטיים (צלילים סאב-דומיננטיים). לכן, אחרי שיוצרים את התו הראשון, יש מספר מוגדר של תווים שיכולים לבוא אחריו וכל תו שמוסיפים תלוי בתווים שנוגנו לפניו (הרי לא נכתוב מלודיה שמורכבת רק מ-דו או מ-מי, אלא אם אנחנו עידן אלתרמן בפלטפוס), כך נוצרת ההרמוניה. אם ננגן צלילים אקראיים, זו עשויה להיות קקופוניה..

איך זה קשור להחלטה ולוויתור?
כאשר אני יודעת מהם הערכים שלי ומהן מטרות העל, כשאני מודעת לאמונות שלי ומכירה את העקרונות לפיהם אני פועלת – אז אני יכולה ליצור הרמוניה בחיים שלי.
לדוגמה –
אם היום אני עובדת מהבוקר עד הערב כדי לקדם את מטרת העל "בטחון כלכלי", אז מחר אני אתפנה להיות עם הילדים אחה"צ ולאכול יחד ארוחת ערב, כדי לקדם את "חוסן משפחתי" ומחרתיים אהיה במשמרת במד"א כדי לקדם "תרומה לקהילה" וביום הרביעי אקפיד על זמן איכות עם בן הזוג שלי כדי לקדם "זוגיות מאושרת ובריאה" וכן הלאה…
זה יכול להיות ברמה היומית, בתוך שעות היום, או בתקופות זמן נרחבות יותר – שבוע-שבועיים.
אני לא מוותרת על שום דבר, ההיפך – אני כל הזמן מקדמת את עצמי להרמוניה, כל פעם מקישה על מקש אחר בפסנתר ומפיקה מוזיקה נעימה.
לפעמים משלבת משימות – אלה האקורדים והליווי שנותנים נפח ועניין ועדיין חלק מההרמוניה.

זו המהות של 'חשיבה פרודוקטיבית וחיים מתוך מודעות', כשאני מודעת לעצמי ולמה שמניע ומוביל אותי, אני יכולה להיות הרבה יותר יעילה.

ומדי פעם אני חוזרת לרשימת מטרות העל שלי, עוברת עליהן אחת-אחת ובודקת אילו פעולות עשיתי בתקופה האחרונה כדי לקדם כל אחת מהן, ואם אני רואה שאחת מהן קצת נזנחה, אני בודקת אם היא עדיין רלוונטית. אם כן – מתגברת אותה, אם לא – משנה או נפרדת ממנה לשלום.

תוצאה ≠ מטרה

מכירים טפטופי נרות?
אצלנו זה רץ חזק, בעיקר בתקופה הזו סביב חנוכה – מדליקים נרות, כל פעם נר בצבע אחר ומטפטפים אותם לתוך כוס או איזשהו כלי. לפעמים גם מוסיפים פתיל באמצע תוך כדי, כדי שיהיה אפשר להדליק אחר כך את הנר שמתקבל.
הבת שלי מראה לי כל מיני נרות שהיא הכינה מטפטופי נרות ואני שואלת אותה – מה הרעיון? מה הקטע בלקחת נרות, להמיס אותם ולהפוך אותם לנרות אחרים, הרי כבר מלכתחילה הם היו נרות, אז מה זה תורם לה? להמשיך לקרוא תוצאה ≠ מטרה

חיים מקבילים

ערב לפני יציאה לסופשבוע ארוך, עוד לא ארזתי.
מתכננת ללכת לישון בשעה סבירה, כדי שיהיה לי כוח גם בנסיעה וגם ברכיבה על האופניים (סופשבוע שמתחיל ביומיים רכיבה).
רוצה לסדר את הבית לפני שיוצאים, זה עושה לי נעים לדעת שעזבתי בית מסודר, למרות שאני יודעת שלא אמצא אותו כך כשאחזור.
להכין כמה דברים בשביל הילדים, שאהיה שקטה שיש להם מה שצריך.
להתקדם לפחות עוד קצת בפרוייקט שאני לא מצליחה להניע.
לכתוב, כי הרבה זמן לא פרקתי את עצמי על הדף.
בסוף, מכל הדברים, אני הולכת לחברה כדי להכין איתה פלקט לפרסום אירועי החג.

להמשיך לקרוא חיים מקבילים

למען השם

השם "לחשוב אחרת להפיק יותר" הוא השם המדוייק ביותר לגישה שלי והוא כולל הכל – גם את החשיבה, גם את ההפקה, גם את השינוי והשאיפה.
זה שם שעלה לפני שנים וכשהתחלתי לפתח את הדבר שנהיה גישה שאיתה אני ממש עובדת, השם הזה התאים לי בול למה שהתכוונתי. להמשיך לקרוא למען השם

מבחן הגמישות

מבחינתי הקורונה היא לא מחלה, היא תקופה והתקופה הזאת פשוט עושה לי טוב.
קודם כל – כולם בבית כל הזמן ואין "מפריעים" מבחוץ, הילדים מגלים אחד את השני ומבלים יחד, בזמן שהם לא ביחד הם לומדים ומתפתחים בכל מיני תחומים. הכל רגוע – אין משימות ומטלות ולחץ על דברים ש'צריך' לעשות ולו"ז שצריך לעמוד בו. הכל נעשה, אבל במין שלווה ונחת וגם אני מצליחה לשחרר קצת את ההתעסקות עם הסידורים והנקיונות מתוך הבנה שכשיש 8 אנשים בבית כל הזמן, אז יש בו חיים דינאמיים. להמשיך לקרוא מבחן הגמישות

שתי נשים

סיפור קטן-ישן, מתקופת חיים אחרת. ישבתי עם חבר בבית קפה ולא הצלחנו להוריד מהן את העיניים:

שתי נשים קובעות להפגש בבית קפה.
כל אחת בביתה מתכוננת לפגישה – ניגשת לארון הבגדים, מודדת, פושטת, מה מתאים ומה נראה טוב יותר, כל אחת בביתה בוחרת את הצבעים הנכונים – מתאפרת, בוחרת נעליים שיתאימו לחגורה, כל אחת מסתרקת בביתה, עגילים, כובע, אולי שרשרת, בושם.
שתי נשים יוצאות – כל אחת מביתה, מתנהלות לאיטן ברחוב, צועדות בקושי. אחת נשענת על מקל, שניה על הליכון.
שתי נשים בנות 96 נפגשות בבית קפה.

מעורר השראה.

מה אני מפסידה?

מה אני מפחדת להפסיד?
אני מוצאת את עצמי חברה בקבוצות ווטסאפ שאני לא מפיקה מהם כלום. לא בגלל שאין בהן ערך, אלא מכיוון שמראש אני לא קוראת בהן את ההודעות. כשאני רואה את הסימון הירוק, אני נכנסת ויוצאת רק בשביל שהוא יעלם. אני חברה גם בקבוצות שהצורך שלהן כבר לא רלוונטי (קבוצות שנפתחו לצורך אירוע מסויים). להמשיך לקרוא מה אני מפסידה?

אנשים שונים

היום כתבתי לחברי תכנית הטריגרים:
"אנשים אחרים רואים דברים אחרים ממה שאתה רואה".
זה היה בהמשך למשפט של אתמול: "חוויות הן דבר סובייקטיבי, באותה סיטואציה לאנשים שונים יש חוויות שונות".
מישהי אחת ענתה לי "בול בזמן זה הגיע!"
מישהי אחרת כתבה "זה רצף של אותו דבר בצורות שונות, ככה קצת הרגיש לי".

להמשיך לקרוא אנשים שונים

מה את אומרת?

כשהייתי סטודנטית עבדתי בניקיון בתים. יום אחד הגעתי למשפחה שעבדתי אצלה כמה חודשים טובים, הבעל פתח לי את הדלת ואמר – אתמול היו פה אורחים ואחרי שהם הלכו אשתי ניקתה את כל הבית.
הייתי אז סטודנטית צעירה וכנראה לא ממש הבנתי עדיין את הפער המנטלי בין נשים לגברים בנושא ניקיון (בלי להכליל, כמובן…). להמשיך לקרוא מה את אומרת?

על מה מצביעים?

באחד ממעגלי החברים שלנו אנחנו מציינים השנה 20 שנות חברות. זה קטע כזה שתמיד אמרנו שבשנה ה-20 נעשה אירוע גדול, במהלך השנים זה הפך לאישיו רציני בחבר'ה והנה זה הגיע.
שני זוגות החברים שלקחו על עצמם לארגן את האירוע חילקו ביניהם את העבודה כך שזוג אחד אחראי על מקום המפגש והזוג השני על הפעילות. להמשיך לקרוא על מה מצביעים?

צא לי מהחיים

אני יודעת שאני התסריטאית והבמאית של החיים שלי ואני מלהקת את השחקנים ואני יודעת שלכל אחד (ולכל דבר) יש תפקיד. וכשמישהו (או משהו) מסיים את תפקידו, אני צריכה לדעת גם להוריד אותו מהבמה ולהוציא אותו מהסט או במילים פשוטות – להוציא אותו מהחיים שלי.
אבל מה אני עושה עם אנשים שאני לא יכולה להוציא מהחיים שלי?
להמשיך לקרוא צא לי מהחיים

השפעה סביבתית

בהשפעת והפתעת הגשם, כתבתי לחברה ציטוט של הרב קוק: "כשהנשמה מאירה, גם שמים עוטי ערפל מפיקים אור נעים".
ענתה לי החברה: "משפט שיוויון שעובד גם הפוך: כשהנשמה חשוכה גם שמי שמש נראים אפורים"
ואני כתבתי לה: זה נכון, אבל אני מעדיפה להתמקד במה שמאיר אותי. לכן כשהנשמה חשוכה אסתכל החוצה על יופי העולם וממנו אקח השראה.
זה מתחבר לעקרון שאומר שמכיוון שהשפעת הסביבה עלי היא בלתי נמנעת, אני כל הזמן צריכה להיות ערה לאיפה (ואיך) זה מקדם אותי ומתי זה מעכב אותי.

להמשיך לקרוא השפעה סביבתית

למה כן, או: עוצמת סיום יום הזכרון

רגע לפני שאני רצה לשדר לקהילה היקרה שלי את יום העצמאות, אני כותבת בהתרגשות את סיום יום הזכרון.

בכל שנה אנחנו לוקחים חלק במיזם "רצים לזכרם". זהו מיזם כלל ארצי בו כל המשתתפים יוצאים בשעה 17:30, בתפר שבין יום הזכרון ליום העצמאות, לריצה או רכיבה. כל אחד במקום בו הוא נמצא, אבל כולם באותה שעה ולאותה מטרה – להנציח את זכר הנופלים. כל משתתף מקבל שם אקראי ממאגר הנופלים, כולל קישור לסיפור חייו באתר משרד הבטחון ושם חזה (משהו שמקביל למספר חזה במירוצים אחרים) ורץ לזכרו.

להמשיך לקרוא למה כן, או: עוצמת סיום יום הזכרון

זמן גמיש

מושג הזמן של בעלי גמיש מאד. זה יכול לחרפן אותי – שהוא מאחר לכל מקום ואף פעם הערכת הזמן שלו לא תואמת את המציאות.
אני, לעומת זאת, אשת הלו"ז. יש ימים שבהם הכל מתותק על הדקה, אין מקום לחריגה וכל עיכוב מפיל מגדל קלפים של כל התכניות. להמשיך לקרוא זמן גמיש

לאן זה לוקח?

לפני שבוע וחצי התחלתי את הפיילוט הראשון לתכנית המעשית של "לחשוב אחרת להפיק יותר".
התכניתהיא (כרגע) שכל בוקר אני שולחת טריגר – משפט אחד של תובנה / שאלה / משימה, שמטרתו לגרום לך לעצור רגע ולחשוב על משהו שאולי הוא טריוויאלי ואולי לא חשבת עליו קודם. כל המשפטים באים מתוך הגישה של "לחשוב אחרת להפיק יותר". להמשיך לקרוא לאן זה לוקח?

לחשוב אחרת ולהפיק יותר, גם בחמש בבוקר

הבוקר שמתי שעון לחמש, מדי פעם אני עושה את זה, כשאני מרגישה שאני לא מספיקה וחסרות לי שעות ביום.
אני בכלל בנאדם של לילה, השעות הטובות שלי הן 1:00-2:00-3:00 בלילה, אבל לאחרונה אני רואה שאני לא מצליחה להגיע להגיע לשעות האלה, אז במקום ללכת לישון מאוחר, אני מנסה לקום מוקדם.
בכל מקרה – היתה לי רשימת משימות להספיק עד ההשקמות של שש וחצי (מה לעשות, הילדים יוצאים מוקדם לבית ספר) אבל בערך 10 דקות אחרי שקמתי, אחד הילדים התעורר. הוא רצה לספר לי מה הוא חלם, הוא רצה שאעזור לו לשטוף פנים ולצחצח שיניים, הוא רצה שאשב איתו לשתות תה.
להמשיך לקרוא לחשוב אחרת ולהפיק יותר, גם בחמש בבוקר

ביחס לעצמי + בכאן ועכשיו

ושוב יוצאת לרוץ ולא מצליחה. משהו לא מסתדר עם הסנכרון של הנשימה והצעדים, משהו לא עובד עם האנרגיות של הגוף, משהו בראש עוצר אותי מלהמשיך.
תוואי שטח שעד לפני חודשיים לא הייתי סופרת בכלל, מרחקים שהייתי עושה בקלות גם אחרי לילות של מסיבות אל תוך הלילה ופתאום הכל קשה. לא זז הרוורס.
מתסכל, אני אפילו לא יכולה לרוץ את זה…

להמשיך לקרוא ביחס לעצמי + בכאן ועכשיו

אחיי להורות (ועוד..)

אחותי הגדולה היא ילדתי הקטנה.
היא מספרת לי על חוויות ילדות שלה בכל מיני סיטואציות מול ההורים שלנו, היא מספרת לי על ההשפעות, מנתחת איתי התנהגויות, אמונות, תפיסות שמלוות אותה עד היום בחיים ומתוך השיתופים שלה אני מאתרת התנהגויות דומות בהורות שלי, כי אם ארצה בזה או לא, ההורים שלי הם מודל ההורות האוטומטי שלי, ואני בודקת איפה אני רואה תסמינים דומים אצל כל אחד מהילדים ואיפה אני צריכה לשנות או אפילו להפסיק תגובות שלי, התייחסויות, התנהגויות גישות וכו'.

להמשיך לקרוא אחיי להורות (ועוד..)

הדברים החשובים באמת

בזמן המדוייק לי ביותר, פוסט טירוף סוף-אוגוסט-תחילת-ספטמבר, כשאני מתחילה להתאפס שוב על החיים שלי וחוזרת לדברים שזנחתי, אני מוזמנת להצגה בבית ניסן נתיב בתל אביב.
את ההצגה ביימה אותה במאית של פרוייקט מיוחד בו השתתפתי בסוף הקיץ (חלק מהטירוף הנ"ל), וזה היה הטריגר העיקרי שלי להגיע להצגה הזו.

להמשיך לקרוא הדברים החשובים באמת

אמא טובה

באחת מארוחות המנגל התפתחה שיחה על זוגיות, ילדים, השילוב ביניהם והחופש בתוך כל זה (בקיצור – חומר לסדרת פוסטים לשנה הקרובה). משפט שנזרק לאוויר ולא קיבל, לדעתי, התייחסות הולמת היה "אני רוצה להיות אמא טובה, מה זה בכלל אמא טובה?"

להמשיך לקרוא אמא טובה

מאוהבת, שוברת שיא ומנפצת עוד אמונה

ביום שישי בבוקר רצתי חצי מרתון בירושלים, בערב רקדנו במסיבת פורים עד שלוש לפנות בוקר ואני מאוהבת! להמשיך לקרוא מאוהבת, שוברת שיא ומנפצת עוד אמונה

למה מתנהגים שונה עם אנשים שונים?

למה אנשים שונים מחזיקים מקומות שונים?
יש את החבר שלעולם לא אעבוד איתו, את הקולגה שלעולם לא אצא איתו לבירה, את השכנה שבחיים לא אהיה חברה שלה ואת החברה שאני לא מקווה שתהיה שכנה שלי ועוד דוגמאות כאלה ואחרות.
מעניין, לא? להמשיך לקרוא למה מתנהגים שונה עם אנשים שונים?

רענן ורגוע – הכנסת מארחים

אנחנו מארחים את החברים של הבת שלי להדלקת נרות חנוכה. הפעילות נגמרה, כל חומרי היצירה מפוזרים על השולחן והרצפה, מחכים לפיצה והילדים מתחילים לחפש את עצמם, להמשיך לקרוא רענן ורגוע – הכנסת מארחים

קופצת למים

משחה הדר לזכר הדר אלטוף, בת קיבוץ מגידו שנהרגה במהלך טיול בבוליביה, נערך השנה בפעם הרביעית.
אחרי שלוש שנים בהן אני לוקחת חלק בצוות המארגן החלטתי השנה להשתתף גם כשחיינית.

להמשיך לקרוא קופצת למים

יום הולדת (38 קייצים)

פוסט יומולדת – יהיה קצר הפעם.
נראה לי שמה שמסכם את היום הזה על חגיגותיו וחשבון הנפש שהוא מביא איתו מסתכם באיחול שכתב לי איש יקר על הגשמת חלומות, או יותר נכון בתגובתי לאיחול – שאת רובם כבר הגשמתי, אני חיה את החלום.

להמשיך לקרוא יום הולדת (38 קייצים)

מטוב לטוב יותר

אמרה לי חברה: "אני נהנית לקרוא את הפוסטים שלך, אבל את לא לוקחת אותם עד הסוף, חסרה הדרמה, חסר הקונפליט, אצלך הכל הופך מטוב לעוד יותר טוב".
"אלו באמת החיים שלי עכשיו", עניתי, "הכל טוב ורק משתפר".

להמשיך לקרוא מטוב לטוב יותר

הגבול שלי בין סכנה לחוויה

הבן שלי בן 6, לקחתי אותו ליום כייף בעיר הגדולה.
תוך כדי שוטטות ברחוב הוא טיפס על פסל בגובה מטר וחצי. הוא נעמד בראש הפסל ושואל אותי "אני יכול לקפוץ?"
"כן", אני עונה לו בפשטות. הוא מסתכל למטה ושואל "אני עלול לשבור משהו?" "כן", אני עונה לו באותה פשטות.
הוא נעצר לרגע, יורד קצת למטה וקופץ (בבטחה).

להמשיך לקרוא הגבול שלי בין סכנה לחוויה

הגבעה כמשל

העליה לתל אל אסמר דרך השדה קשה ומאתגרת מאד, ניסיתי לעשות אותה כבר כמה פעמים ללא הצלחה. כל פעם שאני מחליטה שאני עולה אני מכינה את עצמי מראש – את מסוגלת, את יכולה – אני יושבת בבית ומדמיינת אותה – ממש רואה את עצמי בסיטואציה, מנסה להרגיש את הקושי ולהתגבר עליו, גם בדרך לעליה אני כבר מכינה את עצמי ומחליטה שהפעם לא אשבר באמצע, לא אוותר לעצמי, לא אעצור.

להמשיך לקרוא הגבעה כמשל

נפלאות יום האתמול

פעם היה לנו חוק – "יום שהתחיל טוב צריך להגמר נהדר".
אז היום התחיל בריצה קצרה אבל חזקה, משם לבריכה לשחיה מרעננת, עד שבעלי היקר סיים את האימון שלו עשיתי סטים על הדשא.
אין כמו להתחיל ככה את היום ואת השבוע.

להמשיך לקרוא נפלאות יום האתמול

חיבורים

המכללה שבה אני מלמדת היא בית ספר למקצועות העיצוב. אני מלמדת בניית אתרים במגמת אינטראקטיב, שזה בעצם אומר שהסטודנטים לומדים עיצוב עם דגש על ממשקים דיגיטלים (בשונה מעיצוב אריזה / עיצוב לדפוס).

כבר בשנה הראשונה שלי כמרצה שמתי לב שרוב הסטודנטים לא יודעים לחבר את הדברים שהם לומדים לכדי ידע.
הכוונה היא שהם יכולים להיות מוכשרים במגוון תחומים, אבל לא בלאגד אותם למשהו אחד.
למשל: אותו סטודנט יכול לעשות עבודה גאונית עם פונטים בשיעור טיפוגרפיה וכשהוא מגיע לשיעור קומפוזיציה הוא ימקם את האלמנטים בצורה מושלמת, אבל לא יתייחס לסוג וגודל הפונט.

להמשיך לקרוא חיבורים

להטמיע הרגלים

שומעת את עצמי בזמן האחרון אומרת לא פעם "יופי, אחרי 11 שנה בבית הזה למדת לעשות…", "לקח לך רק 9 שנים ללמוד שאצלנו….".
היום היה רגע מכונן – לקח לילדים פחות זמן ממני לסדר את הכביסה להמשיך לקרוא להטמיע הרגלים

פסח בא

חג האמוציות, התככים והחשבונות. כולם מסביב עסוקים בלריב אצל מי עושים את הסדר, או יותר נכון – אצל מי לא, ואם כבר הולכים אז ליד מי לא לשבת ואת מי רוצים לא לראות. ומה להביא ומה הביאו לי וכמה שווה ואיך בדיוק.
ואלה הימים בהם מתעצמת אצלי הכרת התודה על המשפחה שלא בחרתי (המשפחה שלי) ועל המשפחה שבחרתי (המשפחה שלו) ועל המשפחה שיצרנו יחד – שחפות מכל אלה, כי מעולם לא חוויתי את כל אלה ובטח לא בעוצמות כאלו, וכל מה שנותר לי היא ההתרגשות ושמחת החג.

בית חלומותי

הראשונים היו שני חרדים מאיזו ישיבה בבני ברק. הם נסעו צפונה לשבת, אבל כשהגיעו לצומת מגידו פתאום גילו שלא יספיקו להגיע ליעדם לפני כניסתה, אז עצרו את הרכב בתחנת דלק שמול הכלא.

להמשיך לקרוא בית חלומותי

ארון עם פתרון

איך שלא סובבנו את החדר – קשה להכניס שלוש מיטות וארון לממ"ד סטנדרטי. תמיד זה נופל על הדלת של הארון, או שהיא לא נפתחת או שצריך לעמוד על המיטה כדי לגשת לארון ואז כל המדפים למטה לא מנוצלים. להמשיך לקרוא ארון עם פתרון

אנרגיות חדשות

מזה כמה שבועות אני מרגישה שאני רודפת אחרי עצמי ולא מספיקה כלום. איכשהו כל יום יש משהו ואני לא מספיקה לעבוד כמו שצריך, הבית מבולגן ואני לא מגיעה לסדר אותו, הכביסה מצטברת ואני לא מצליחה להתגבר עליה, שעורי בית של הילדים, פגישות, טיפולים ומה לא (כמובן שכולם עושים דברים בבית, אבל הכל מתחיל ונגמר בניהול).

להמשיך לקרוא אנרגיות חדשות

בואי לאילת

חופשה באילת.
יומיים לפני היציאה בדקנו את מזג האוויר הצפוי וגילינו אובך, רוחות ואיכסה באוויר.
לא נורא, נמצא מה לעשות, הכי חשוב שנמצה את מטרת החופשה, שהיא – להיות לבד-ביחד-רחוק מהכל. זמן איכות של בת ואמא.

להמשיך לקרוא בואי לאילת

עץ ביער

"אם עץ נופל ביער ואף אחד לא שומע, האם הוא השמיע צליל?" (למי שלא מכיר)
ואם הילדים רבים באוטו ואמא לא שומעת…..?

יום שישי בצהריים, נוסעת עם 6 ילדים לפגוש את אבא שחזר מחו"ל.
חלקם נרגשים, חלקם עייפים, תינוקות בוכים, גשם-גשם שלא מפסיק כבר 3 ימים. נסיעה של 50 דק' שצפויה להמשך שעה ורבע.
הכנתי להם בגדים להחלפה (גשם), אבל לא הכנתי צידה לדרך. בגלל הגשם גם לא רציתי שיצאו מהאוטו אז יצאנו לדרך ישר אחרי האיסוף מהגנים ולא עברו בשירותים.
בקיצור – 6 ילדים עייפים, רעבים, רטובים, נרגשים. נפיץ.

להמשיך לקרוא עץ ביער

ארון עם רעיון

ארון המשחקים של הילדים. זה שתמיד בבלאגן, זה שלוקחים ממנו את המשחק שלמטה וכל הערימה שמעליו מתמוטטת ומתפזרת על הרצפה, זה שנמנעים לקחת ממנו משחקים כי הם לא נראים או שהם לא נגישים..

להמשיך לקרוא ארון עם רעיון

מי מקפל כביסה?

פוסט שפרסמתי בפלטפורמה אחרת לפני יותר מ-3 שנים..
המשפחה גדלה בעוד 2, הזמן נשאר כשהיה:

למי שלא מכיר, למי שמכיר ולא מאמין ולמי שמכיר, מאמין ועוד לא אימץ – איך מתגברים על כל הכביסה הזאת??
קבלו: כביסה של שבועיים במשפחה של שש נפשות.
שעת התחלה: 10:10, שעת סיום: 11:11, 61 דק' כולל צילום של תמונות בין לבין.
צילמתי עם טיימר כדי להוכיח את הנקודה..

מכירים את זה שהילד לוקח תמיד את החולצה שבתחתית הערימה ואתם מוצאים עצמכם מקפלים ארון שלם יום אחרי יום?
מכירים את זה שכל השבוע עושים כביסות, הספה מתמלאת בבגדים ורק מלהסתכל על הערימה לקיפול נהיה לכם חום?
אז הנה לפניכם הפתרון שלי בשבע השנים האחרונות (מאז שהבכור שלי בוחר לעצמו בגדים) – כל הבגדים לפי סוגים (חולצות ארוכות של מעיין, מכנסיים ארוכים של אלה, סוודרים של בר, חולצות ארוכות של שקד וכו'..) בארגזים שקופים על המדפים בארונות.
והכרה בעובדה שלא חייבים לקפל טריקו וטרנינג


ערימת הכביסה על הספה


הבגדים מחולקים לערימות לפי ילד וסוג הפריט


כל ערימה נכנסת לארגז המתאים בארון


… או מתחת למיטה….


והספה פנויה 🙂