במפגש קוביה האחרון דיברנו על דחיינות. שאלנו מה זו דחיינות, האם אני דחיינ/ית? איך להתייחס לדחיינות ומה לעשות איתה?
בסבב הראשון מישהי הכריזה על עצמה כדחיינית. אחד הדברים שהיא אמרה זה "יש לי את כל הידע של איך לתעדף – לעשות רשימה, לבדוק אותה כמה פעמים ולשים תזכורות בטלפון ועדיין אני לא עושה את הדברים".
אני לא חושבת שדחיינות היא עניין של תיעדוף, כי יש דרך בין לדעת מה אני צריכה לעשות (ומתי) לבין להביא את הדבר לכדי הביצוע עצמו. (זה מתקשר למפגש שבו דיברנו על 'מיצירתיות ליצירה – הדרך שבין רעיון להגשמה').
ופה שאלתי שאלה שמחברת את שני הדברים –
"מה השיטה שלך?"
כי כשאת אומרת "אני יודעת איך לתעדף", אני מאמינה שזה משהו שראית או קראת או למדת באיזה מקום. זה באמת נכון וטוב ועוזר למישהו אחר, אבל לך זה לא עובד, כי את עובדת אחרת. זו לא השיטה שלך.
דוגמה שאני אוהבת לתת:
לי יש יומן דיגיטלי בו כתוב הכל – מפגישות עסקיות, אירועים, חגים, אירועים קהילתיים, מפגשים עם חברים ועד חוגים של הילדים, פעילויות, טיפולים וכו'.
כל סוג אירוע בצבע אחר, לכל ילד צבע משלו.
בשבילי זה עושה סדר, אבל כשהבן שלי מסתכל על זה הוא מקבל סחרחורת. הוא בתחילת השבוע או היום אומר לעצמו מה יש לו לעשות באותו שבוע וזה מספיק לו.
אם אני רק אגיד לעצמי מה יש, אהיה עסוקה כל היום בלחשוב מה שכחתי.
זו השיטה שלי שעובדת לי, זו השיטה שלו שעובדת לו.
הצעתי לאותה משתתפת כיוון לשיטה שלה, גם מתוך הדברים שאמרה במפגש.
היא סיפרה שבחופש היא קמה כל בוקר להכין אוכל לאחיין שלה ואז יצאה לשחות. עוד היא סיפרה שלקוחות שפונים אליה מקבלים את העבודה בזמן.
בנוסף דיברה על כך שכשהיא נכנסת למשימה, היא שוקעת בה וכל שאר המשימות נדחות.
הרגשתי שהשיטה שלה היא מחוייבות.
כשהיא מתחילה משהו היא מחוייבת אליו (שוקעת במשימה) וכשהיא מחוייבת למשהו, היא דואגת לכך שיקרה (ארוחה לאחיין, זמן אספקה ללקוח).
כשהמחוייבות היא חיצונית, המשימה תתבצע. וזה בסדר להשתמש בסביבה כדי לייצר משהו פנימי אצלנו, כפי שכתבתי למשתתפי תכנית הטריגרים לפני כמה ימים – 'מכיוון שהשפעת הסביבה היא בלתי נמנעת, שימי לב איפה (ואיך) זה מקדם אותך'. זה ה'איך' שבו היא יכולה להשתמש.
ואולי דבר נוסף זה שגרת יום.
אנחנו לא יכולים לעבוד בשיטה של מישהו אחר. אנחנו יכולים לקרוא, לחפש, לבדוק ולבחון – מה נכון לנו ומה עובד לנו.
אנחנו יכולים להסתכל על עצמנו – להבין איפה אנחנו מצליחים לעשות דברים בצורה קלה, יעילה, נוחה ולמצוא את הדרך לפעול באותה צורה גם במקומות שבהם אנחנו מתקשים. זה מה שנקרא 'למצוא את השיטה שלי'.
