"מה הבעיה לקנות מכונת כביסה? זה כמו לקנות עגבניות בסופר"
אז זהו, שגם עגבניות אני לא קונה, בטח לא נכנסת לסופר. בשביל זה יש לי בן זוג מהמם שחלק מהתפקידים הלא מעורערים שלו זה לעשות קניות.אותי זה תמיד מבלבל – יותר מדי אפשרויות, יותר מדי דברים שצריך לשים לב אליהם, יותר מדי מקום לטעויות ולביקורת מהצד השני – על המחיר, על האיכות, על זמן האספקה, על הפרטים הקטנים שפספסתי ומה לא.
כשהוא היה בחו"ל שלושה שבועות כילינו את כל הדברים בבית, עד רמה שכשהוא התקשר להודיע שהוא נחת ביקשתי ממנו שיעצור בדרך חזרה משדה התעופה לעשות קניות.
מכונת הכביסה התקלקלה. התקשרתי אליו לארה"ב שיכנס לאינטרנט ויקנה חדשה, אבל עבר יום ועוד יום (ועוד אחד) והוא פשוט לא הספיק להגיע לזה.
סיפרתי על ההמנעות שלי מקניות לאחותי ולחבר ולעוד חבר אחד, וכמה שפתחתי את זה זה היה נראה לי פשוט יותר ויותר. בסוף אזרתי עוז והלכתי לקנות מכונת כביסה.
נכנסתי לחנות עם כמה דרישות בסיסיות (מכונה שיש במלאי ותגיע איתי עכשיו הביתה, 7-8 קילו – שתתאים למייבש, עם פתח קדמי), קיבלתי רשימה מצומצמת של ארבע מכונות, שלחתי להתייעצות ל"אחת שמבינה", ובחרתי משתי האפשרויות הסופיות בהתחשב בהמלצות שלה.
הגעתי עם המכונה הביתה, קראתי לחבר שיבוא לעזור לי להתקין אותה, רק כי חששתי (שוב) שאם אעשה את זה לבד – אעשה משהו לא נכון, למרות שמלכתחילה הבנתי כמה זה פשוט.
מרגע הכניסה לחנות ועד שהפעלתי מכונה לקח שלוש שעות ועשרים דקות בדיוק.
כל כך הרבה פעמים דברים שנראים לי כל כך מסובכים וגדולים לפני שאני עושה אותם, מתגלים כממש פשוטים תוך כדי תנועה. לפעמים עצם ההחלטה או היציאה מהבית כבר מפשטים את הדברים עוד לפני שהתחלתי בכלל לפעול ופתאום השד לא נורא כל כך.
מאיפה נובע חוסר הבטחון העצמי הזה? למה אני חושבת שמישהו אחר יעשה את זה כל כך הרבה יותר טוב ממני?
כמו שאני נמנעת מלהציע פתרונות כי לא יכול להיות שהצד השני לא חשב עליהם ושלל אותם, כי הוא יודע הרבה יותר טוב ממני למה הם לא טובים.
דוגמה? בבקשה –
בחודש הבא אני נוסעת לאחותי. עברנו על הימים כדי לראות מתי היא פנויה ומתי אני צריכה למצוא לעצמי תעסוקה. באחד מהימים יש לה סדנה פתוחה שהיא מעבירה והיא אמרה לי שבאותו יום אצטרך לראות מה אני עושה. לרגע חששתי ואז שאלתי-הצעתי: אני יכולה גם להשתתף בסדנה, זו סדנה פתוחה.
שמעתי איך אורו עיניה דרך הטלפון – רעיון נהדר!!
נחזור רגע למה שכתבתי קודם – 'לרגע חששתי' ולמה? כי בדיפולט שלי לא יכול להיות שהיא לא חשבה על זה ושללה את זה כי זה לא מתאים, הרי זה הפתרון המתבקש, אם הוא לא מוצלח אז נחפש תכנית אחרת. אבל אני כבר מכירה את הדיפולט הזה, ואני כבר יודעת שלא כולם חושבים באותו תדר ולכן הצעתי את הרעיון שבשבילי היה אלמנטרי, אבל אצלה בכלל לא צץ. וגם – לקחתי בחשבון שגם 'לא' היא תשובה לגיטימית, וה'לא' הזה יגיע ממקום שהוא המנעות שלה ולא בשביל שאני ארגיש דחויה.
נחזור שוב אחורה רגע, לפסקה של דברים שנראים מסובכים ומתגלים כפשוטים – זה כמו בניחום אבלים. תמיד אני חוששת ללכת לבד, מה אני אגיד, איך להתנהג, מה אומרים למישהו שהקרוב שלו מת? ואז אני מגיעה ו(תמיד!) מופתעת מכך שלא יושבים כל היום ובוכים, ומזה ש"מותר" לדבר גם על דברים אחרים, רגילים, של יום-יום וחיים.
אז קניתי מכונת כביסה.
זה לא עניין של מה בכך. זה עניין של בטחון עצמי, זה עניין של תעוזה וההמנעות מההמנעות, זה עניין של לצאת מהדיפולט שלי, זה עניין של עצמאות. זה עניין של עוד שיעור שלם שאני לוקחת להמשך הדרך.
מזמינה אותך לעקוב - אשלח לך אימייל בכל פעם שיעלה פוסט חדש.