מי שלא טוב לו

היא אומרת "אנשים שאלו אותי – איך את קונה דירה בקומה רביעית בלי מעלית? אבל זה מה שיכולתי להרשות לעצמי, מי שלא טוב לו -"
'שלא יבוא', אני משלימה לעצמי בראש.
"שיתן לי כסף לדירה אחרת", היא משלימה את המשפט.
אני מופתעת. זה כל כך נכון ברמה של 'איך לא חשבתי על זה?'.
במקום לבוא ממקום של טרוניה, במקום להסגר למגננה של 'אני לא צריכה טובות', 'לא צריכה אף אחד', היא אומרת בעצם:
'קח אחריות, אל תגיד לי מילים באוויר, אל תתן לי ביקורת שאין לי מה לעשות איתה, אל תזרוק לי משהו ותלך. משהו נראה לך בעייתי? תמצא לו פתרון'.
עוד היא אומרת: 'אני מנצלת הזדמנות למנף. אני ממירה רגש שלילי בפעולה חיובית'.
היא אישה פרקטית ומתוקתקת, פעילה, אפקטיבית, אמיצה וכל זה מתבטא גם בדרך התגובה שלה לדבר הזה.
זה הולך איתי כבר כמה ימים ואני תוהה כמה מאיתנו יודעים באמת לעשות את ההמרה הזו?

עשיתי סקר קטן בין משתתפי תכנית הטריגרים שלי, נתתי להם להשלים את המשפט בנקודה בה אני עצרתי להשלים את המשפט אצלי בראש.
רובם ענו כמוני –
שלא יבוא
שילך לחפש
בעיה שלו
מי שלא טוב לו – יום טוב לו.
אישה אחת חכמה הציעה שנפגש למטה, גם סוג של פתרון.
אני חושבת שההבדל בין הפתרון להפגש למטה לבין הפתרון שיתן לי כסף לקנות משהו אחר הוא – על מי מוטלת האחריות.
האם על זה ש'יש לו בעיה' עם הדירה שלי והוא זה שצריך לתת פתרון לבעיה (לתת לי כסף לדירה אחרת), או עלי, שאני זו שבחרתי לגור שם ואז אני זו שצריכה לבוא לקראת ולרדת למטה.
כך או כך, עצם העניין הוא לא לוותר. לראות מעבר לתחושה הראשונית, לדלג מעל העלבון/כעס/נשפטות (ששופטיים אותי) שלא מקדמים אותי ואולי אפילו מרחיקים אותי, כי אני מאבדת חבר, ולמצוא את הדרך למקום חיובי ופרודקטיבי יותר.

מעכשיו והלאה, בכל פעם שתעלה לי התחושה של "לא צריך טובות", אדע שזה איתות עבורי לעצור ולחשוב מה אני רוצה ויכולה להפיק מהסיטואציה.

מזמינה אותך לעקוב - אשלח לך אימייל בכל פעם שיעלה פוסט חדש.