היא מבקשת:
"בוקר טוב🌸
אשמח שתכתבי משהו לגבי "אשמת הניצול" (להבנתי קיים מושג כזה).
מרגישה אשמה כשכנסת למיטה בבית שלי וחושבת על הבן שלי וכל החיילים שנמצאים במילואים וישנים בשטח, באוהל בשק שינה..
מרגישה אשמה כשיושבת לאכול בבית שלי וחושבת על כל האנשים שאיבדו את הבית שלהם ואת המשפחות שלהם..
ועוד דברים שלא אפרט."
——-
"אשמת הניצול" (ד"ר רוברט ליפטון) הוא מושג שמתאר רגשות אשמה של מי ששרד, בזמן שאנשים סביבו לא שרדו. אבל מסתבר שלא רק מי שהיה במצב של הסכנה הממשית, אלא גם מי שמרגיש קרוב לזה שהיה בסכנה, מרגיש אשם כאשר הוא ממשיך בחייו.
——-
זה מה שעניתי לה:
"כשהיינו ילדים היו אומרים לנו "תגמרו הכל מהצלחת, יש ילדים רעבים באפריקה"
והיינו עונים – "ואם נאכל הכל הם לא יהיו רעבים?".
את חושבת שהבן שלך שנמצא במילואים וישן בשטח עושה את זה כדי שאמא שלו תהיה מפוחדת ותסבול? או כדי שאמא שלו תוכל לישון בשקט בבית שלה?
מה יעשה לו הרגשה טובה יותר?
יש לך תפקיד חשוב. בזה שאת חיה, בזה שאת ממשיכה, בזה שאת שומרת על עצמך ועל הבית שלך, תחשבי שאם לא את ושכמותך, המדינה היתה מפורקת לגמרי ולא נשאר פה כלום.
אנשים שאיבדו את הבית שלהם רוצים למצוא בית חדש, הם לא רוצים שגם לך לא יהיה בית, זה לא יתן להם כלום.
מה כן יתן להם? שתחזיקי את הראש מעל המים, שתהיי להם בית ומדינה כדי שיהיה להם לאן להתאושש.
ובכל מקרה, אל תשאירי את התחושות האלה לעצמך. חשוב לדבר עליהן ולעבד אותן, כדי שתוכלי להמשיך לחיות בצורה בריאה."
——-
לימים שקטים.
מזמינה אותך לעקוב - אשלח לך אימייל בכל פעם שיעלה פוסט חדש.