היא רוצה להגשים את החלום, אבל זה מאלץ אותה לעשות ויתורים בדרך. זה הולך להיות כרוך בעבודה קשה – או פיזית או רגשית, אבל במסגרת האפשרויות בקונסטלציה הנוכחית היא חייבת לבחור באחד מהם.
העבודה הרגשית מפחידה אותה, העבודה הפיזית מלחיצה אותה. היא יכולה לוותר עליהן, אבל אז, כנראה, תצטרך גם לוותר על החלום.
אני אומרת לילדים שלי – "אתה רוצה לריב עם אח שלך, או שאתה רוצה לשתות מים?"
"אתה רוצה תפוח או שאתה רוצה צלחת כחולה?"
מלמדת אותם כבר מגיל 3 להגדיר – מהי מטרת העל שלי? לאיזו תוצאה אני רוצה להגיע? על מה והאם שווה להלחם בשבילה, וכמה "כבד" המחיר שאצטרך לשלם כדי לקבל את מה שאני באמת רוצה?
חבר מזמין אותי לקומזיץ בים עם בשר, גבינות ויין טוב. "אבל אתה אוכל כשר", אני אומרת לו, והוא עונה לי – "השילוב קצת מאתגר אותי האמת, אבל אני אוהב מדורה על החוף". ושוב – מה חשוב לי באמת? מה העיקר מבחינתי? ומה שיפה זה שלמרות שאני לא אוהבת את החוף, אני אלך לאירוע הזה כי אני אוהבת את המפגש החברתי. כל אחד והמניעים שלו.
אני עובדת היום על מוצר חדש ומנסה למצוא את הנוסחה הנכונה להנגיש אותו לקהל הרחב. בלהט ההתלהבות מהדרך החדשה והמרגשת, משפע הרעיונות והכיוונים, מכאוס הדברים החדשים שאני לומדת, אני שוכחת לעצור רגע לוודא מהי המטרה של המוצר, זו שהגדרתי בתחילת התהליך, בבניית ה-dna שלו. האם לא איבדתי את עצמי בדרך? אני חוזרת לשם להזכר וזה עוזר לי להתמקד.
כשאני מצליחה להבחין בין הכאן ועכשיו לבין המטרה הסופית ומבינה שלא כל כאן ועכשיו הוא-הוא המטרה הסופית, קל לי יותר להתנהל בתוך הדברים והדברים שאני עושה הופכים בעיני עצמי מ"ויתורים" ו"מחירים" ל"החלטות" ו"בחירות".
כשאני מבינה "למה", ל"איך" יש פחות משקל. הקושי לא מרפה את ידי, אלא דווקא מדרבן אותי להתגבר עליו, מכיוון שהוא רק חלק ממשהו גדול יותר.
שלא תבינו לא נכון – גם הדרך חשובה, גם לכאן ועכשיו יש את המשמעויות שלו, צריך לשים לב איך עושים את הדברים, ובדרך לא לשכוח ליהנות כמו אליעד נחום ("תמיד חלמתי" של אליעד נחום וראובן ארגאי). אבל זה כבר לפוסט אחר.
מזמינה אותך לעקוב - אשלח לך אימייל בכל פעם שיעלה פוסט חדש.