נפלאות יום האתמול

פעם היה לנו חוק – "יום שהתחיל טוב צריך להגמר נהדר".
אז היום התחיל בריצה קצרה אבל חזקה, משם לבריכה לשחיה מרעננת, עד שבעלי היקר סיים את האימון שלו עשיתי סטים על הדשא.
אין כמו להתחיל ככה את היום ואת השבוע.

לקראת הצהריים הגיע אלי חבר שלא פגשתי הרבה זמן, הלכנו לאכול צהריים ביחד, שעה וחצי (כולל נסיעות) של השלמת פערים, צחוק סוחף ועומקים שאליהם אנחנו צוללים בשניות.

בערב הגיע חבר שאיתו זה תמיד טוב. בלי מניירות, בלי מסיכות, בלי להשתדל יותר מדי, פשוט לשבת וליהנות.

אבל ההיילייט של היום היה האדם שנשמר אצלי בטלפון בשם "איש יקר", סיפור שהיה כך היה:
הלכתי עם הבת שלי לקנות דברים ליומולדת (מה?? היא בת 10??). סוכריות, מפיות, תבניות לעוגות וכל מיני קשקושים קטנים. במשך כמעט שעה הסתובבנו בחנות, היא מכניסה ומוציאה דברים לסל. בוחרת משהו ומתחרטת, לוקחת משהו ומחזירה, אולי את זה? אולי את זה? כולה בהתלהבות..
מגיעים לקופה, המוכרת אומרת את הסכום, אני פותחת את התיק ו…. אין ארנק!
אני שואלת את המוכרת אם אפשר לתת לה פרטי כרטיס אשראי, כמו עסקה טלפונית, אין להם אפשרות כזו. הבחור שעומד לידי בקופה בדיוק אורז את הדברים שלו לאחר ששילם, נותן למוכרת את כרטיס האשראי שלו – "כסף קטן", הוא אומר "איך אפשר לאכזב את הילדה?"
אני – "מה?…איך…" הוא לוקח את הכרטיס חזרה מהמוכרת "שטויות, הכל בסדר", אני רודפת אחריו – "אעביר לך בביט, מה הטלפון שלך?" הוא כבר בדרך החוצה, זורק את המספר לאוויר, אפילו לא בודק ששמענו.
שמרתי את המספר שלו בתור "איש יקר". כששלחתי לו את אישור ההעברה וכתבתי לו 'תודהההה!!!' הוא ענה לי 'שטויות, בכייף'.

ולפעמים אני שואלת – למה מגיע לי כל הטוב הזה?
סתם, אני לא שואלת, מקבלת אותו באהבה.

מזמינה אותך לעקוב - אשלח לך אימייל בכל פעם שיעלה פוסט חדש.