מבחינתי הקורונה היא לא מחלה, היא תקופה והתקופה הזאת פשוט עושה לי טוב.
קודם כל – כולם בבית כל הזמן ואין "מפריעים" מבחוץ, הילדים מגלים אחד את השני ומבלים יחד, בזמן שהם לא ביחד הם לומדים ומתפתחים בכל מיני תחומים. הכל רגוע – אין משימות ומטלות ולחץ על דברים ש'צריך' לעשות ולו"ז שצריך לעמוד בו. הכל נעשה, אבל במין שלווה ונחת וגם אני מצליחה לשחרר קצת את ההתעסקות עם הסידורים והנקיונות מתוך הבנה שכשיש 8 אנשים בבית כל הזמן, אז יש בו חיים דינאמיים.לפני שהתחילו הלימודים היינו אוכלים ביחד שלוש ארוחות כל יום (עכשיו זה הפך ל-2). יש לנו המון טבע לצאת אליו, אפילו כשאני סתם יושבת בחצר הכל ירוק בעיניים.
איכשהו התהוותה לה שגרה. סוג של סדר יום עם המון חופש בתוכו וזרימה טבעית של הבית.
נכון שלא הכל פסטורלי, יש ריבים ויש רגעי משבר ונפילות מתח, אבל רוב הזמן אני מרחפת בבועה של טוב, כל עוד לא חסר לנו אוכל, אנחנו לא בחרדה כלכלית ורוב האנשים שסביבנו לא בסיכון ממשי.
אני לא מחכה "לחזור לשגרה". מבחינתי הכאן ועכשיו הוא השגרה.
איך התרגלתי כל כך מהר לסדר יום הזה והוא כל כך טבעי לי? אני מרגישה שזה מבחן הגמישות שלי – המקום שלי לשים לב, בצורה יותר חדה וממוקדת מבדרך כלל, מה מערער אותי ומה נכון לי ולהתמודד עם דברים מתוך השינוי. למשל:
על איזה רקע עולים מתחים מול בן הזוג ובאילו סיטואציות עולים כעסים מול הילדים?
למה כל כך חשוב לי שהבית יהיה מסודר והאם ברגע זה זה חשוב פחות או יותר ממשחק משפחתי משותף?
כמה חשוב לי שהילדים יהיו מעורבים ועד כמה אני נותנת להם את חופש הבחירה?
כשבן הזוג שלי פועל בשונה ממה ש'נכון' בעיני – האם זה מציק לי בגלל האגו או בגלל שזה באמת נוגד איזשהו ערך שאני לא מוכנה לוותר עליו?
האם אני באמת צריכה לדעת הכל מראש ולהיות מתוכננת בכל רגע? מה אני מפסידה בדרך? מה אני מרוויחה מזה?
בתקופה הזו של חוסר ודאות, כשהכל הוא בכאן ועכשיו, היכולת שלי לעצור-לבחון-להבין-לבחור ובסוף ללמוד, מקנה לי חוסן, שקט ויציבות.
וקצת ד"ר סוס לקינוח (מתוך 'אם יוצאים מגיעים למקומות מופלאים'):
זה בכלל לא פשוט, תבין ותזכור,
לבחור שבוחר שיבחר מה לבחור
אולי תתבלבל
ותרוץ, ותדהר ,
בשביל מתעקל, שובר ראש וצוואר,
דרך שטח מוזר, בין צורות ארוכות,
שמוביל לכיוון מדרגות רחוקות,
למקום רע מאד:
מקום לחכות.
…כי שם רק מחכים.
מחכים לרכבת, לגשם, לקור,
מחכים בישיבה או עומדים בתור,
מחכים למכתב, מחכים לבשורה,
מחכים שתצמח על ראשם סערה,
מחכים ל"כן" מחכים ל"לא",
כל אחד מחכה לעניין שלו
לפגישה חדשה, לערב חג,
חכה מחכה לתפוס איזה דג,
מחכים לרוח שתעיף עפיפון,
לדוד שיבוא, לצלצול טלפון,
שימריא המטוס, שירתחו כבר המים,
אנשים מחכים לזוג מכנסיים,
לעוד הזדמנות, לשרשרת פנינים,
מחכים, מחכים, ממתינים, ממתינים.
לא!
זה לא בשבילך!
תתחמק די מהר,
ותמצא מקומות
מוסיקליים יותר.
עם דגלים! עם פילים!
שוב תדהר! בגדול!
יבוא מה שיבוא! מוכן לכל!
מוכן, כי אתה בחור שיכול.
מזמינה אותך לעקוב - אשלח לך אימייל בכל פעם שיעלה פוסט חדש.