הבת שלי היקרה לא מצליחה להתעורר משעונים מעוררים, לא בטלפון ולא כאלה שמערעידים את כל הבית. היא מפסידה דברים שחשובים לה כי היא לא מתעוררת למרות ששמה שעון.
הדבר היחיד שמצליח להעיר זה… אני. גם בטלפון. אם הטלפון מצלצל היא לא מתעוררת, אבל אם אני מתקשרת זה מעיר אותה (תמוה ככל שזה נשמע).
הבוקר יש לה טיול והיא ביקשה שאעיר אותה.
מצד אחד, אני רוצה שתהיה לה אחריות, שהיא תפתח איזושהי יכולת או הרגל להתעורר, שתמצא את הדרך לעשות זאת בעצמה ולא תהיה לגמרי תלויה בי.
מצד שני, אני אומרת לה הרבה פעמים שבקשת עזרה היא ניצול משאבים, הרי גם אני משאב שיש לה ואם היא צריכה את עזרתי ואני פנויה לעזור לה – למה לא?
גם לבקש עזרה זו לקיחת אחריות.
אז הבוקר אני תוהה – האם בקשת עזרה היא תלות, או ניצול משאבים?
מה אתם אומרים?
מזמינה אותך לעקוב - אשלח לך אימייל בכל פעם שיעלה פוסט חדש.